"האם ניתן לישון בשקט לאחר קבלת ייעוץ משפטי?"

שערוריית הנתונים של פייסבוק, אשר גרמה למחיקת ערך של 50 מיליארד דולר, מלמדת אותנו שגם אם חברה פועלת לפי החוק ולפי המלצות הגורמים המשפטיים , היא עדיין חשופה לפגיעה עסקית חמורה עקב מה שנתפש בציבור כפגיעה בפרטיות ובאמון הלקוחות.

המלצות:
על חברות לפעול באופן הגון בכל הנוגע לשימוש בנתונים האישיים המצויים ברשותם (לקוחות, עובדים, ספקים, וכד') – ולא רק לפי הנחיות החוק\רגולציה.
יש להפסיק ולאגור מידע ללא גבולות אלא לבצע רק איסוף מושכל של מידע
GDPR (General Data Protection Regulation) הנה רגולציה אירופאית שתיכנס לתוקף במאי 2018. ל- GDPR השלכות לא טריוויאליות להתנהלותם של כלל הארגונים בישראל ולא רק לארגונים הפעילים באירופה.
ארגונים ישראלים צריכים לאמץ את עקרונות ה- GDPR, גם אם הם לא מחויבים להם על פי חוק כעת, תוך הבנה שעקרונות אלו יהפכו עם הזמן להיות סטנדרטיים גם בישראל, וכמו כן עקרונות אלו מכוונים את ההתנהלות העסקית באופן יעיל, מדויק ובאופן שיוצר יותר אמון.

בכניסת בלוג זו חלק מנייר עמדה שפורסם בנושא הגנת הפרטיות ורגולציית הפרטיות האירופאית ה-GDPR

ניתן לקבלו על ידי פנייה ל-STKI

 

כלכלת האינטרנט אשר התפתחה בעשורים האחרונים פועלת באופנים שונים מאלה של הכלכלה המסורתית. במקום "לרכוש מוצר ולשלם עליו", באינטרנט ישנם שירותים רבים אשר ניתנים ללא תשלום ישיר. ה"תשלום" במקרים רבים אלו מתבצע על ידי מסירת מידע של המשתמש לספק השירות. המידע מאוחסן אצל הספק ומשמש למטרות שונות, ביניהן פרסום ושיווק ממוקד וכד'. נראה שהמידע שהתקבל על ידי הספק הוא נכס והוא יכול לעשות בו כרצונו – בין היתר למכור אותו לגורמי צד שלישי.
בתור דוגמא, אזרח מקבל פנייה טלפונית מספק אשראי שמציע לו הלוואה לצורך שיפוץ – כאשר האזרח אינו מבין כיצד הספק קיבל את הפרטים שלו וכיצד יודע שאכן הוא מתכנן שיפוץ. לעיתים מתקבלת פנייה גם ממספר ספקי אשראי.

Data Driven Enterprise
בהמשך לשינויים בכלכלה, אשר תוארו קודם, אחת מהיוזמות הרוחביות ש-STKI מיפתה הנה Data driven enterprise. מהות יוזמה זו היא ניצול המידע הקיים לביצוע החלטות ופעולות טובות יותר באופן גורף ושיטתי על ידי כל חלקי הארגון. בארגונים אשר שמו להם כמטרה לקיים את יוזמת ה- Data driven חשוב ביותר למנות Chief Data Office. ה- CDO הנה פונקציה ניהולית בכירה הנושאת באחריות לארגון רחב של נתונים ואסטרטגיית מידע, ממשל (governance), בקרה, פיתוח מדיניות דאטה, ניצול יעיל, מינוף הדאטה לטובת היעדים העסקיים ואף מוניטיזציה של המידע. תפקידם של CDOs ישלב אחריות להגנה על מידע ופרטיותו, ניהול מידע, איכות הנתונים וניהול מחזור חיי נתונים, יחד עם ניצול נכסי הנתונים ליצירת ערך עסקי, ולמינוף המידע לטובת המטרות העסקיות.
חברות מניחות שאם כל עניינן הוא לאסוף מידע באמצעות מערכות אינטרנט המבוססות על מודלים עסקיים של freemium או שהן פעילות רק בישראל, הרי שתפקידן הוא רק להגן על המידע כך שלא ייגנב ולעמוד בדרישות החוק\רגולציה. הנחה זו הנה הנחה מוטעית. מידע אישי שנאסף כחלק מטראנזאקציות עסקיות (שאינן מבוססות freemium), כמו גם מידע שנאסף ממערכות פנימיות או מהאינטרנט (במסגרת freemium), מחויב כאמור בעמידה בנהלים בתחום זה ולא פחות חשוב הטיפול במידע חייב להיתפס כ"הגון" על ידי הציבור הכללי.

על שערוריית הנתונים של פייסבוק
אפליקציה תמימה למראה בשם thisisyourdigitallife שהושקה ב-2014 הציעה למשתמשי פייסבוק שאלון פסיכולוגי מטופש, מהסוג שלא נדיר למצוא בפייסבוק. האפליקציה התיימרה להיות ‘כלי מחקר לפסיכולוגים’ ולכן היא גם קיבלה מפייסבוק אישור לאסוף מידע ולשמור אותו.
אבל בניגוד לשאר החידונים המעיקים שאנחנו מכירים, האפליקציה שאבה את כל ההרשאות שהיא רק יכלה לקבל מפייסבוק – גם מהמשתמשים, וחמור מזה, גם על החברים והמכרים שלהם – והחברים והמכרים של החברים שלהם. כך, למרות ש”רק” 270 אלף איש התקינו אותה, הצליח קוגן לקצור פרטים על 50 מיליון משתמשי פייסבוק אחרים.
המידע הרב והחשוב שהשיגו כותבי האפליקציה הועבר לחברת קיימברידג’ אנליטיקה, תוך כדי הפרת תנאי השימוש של פייסבוק, שאוסרים על איסוף המידע והעברתו לגורם חיצוני. אך נראה שפייסבוק עצמה לא עברה על החוק. קיימברידג’ אנליטיקה הנה חברת מחקר וייעוץ פוליטי בריטית. החברה עלתה לכותרות כאשר היא לקחה חלק פעיל בקמפיין הבחירות של המתמודד דונלד טראמפ במסע הבחירות לנשיאות 2016 ואף בקמפיין ההיפרדות של בריטניה מהאיחוד האירופאי – הברקזיט.
המידע המדובר שנאסף מהפייסבוק אפשר לחברה לייצר פרופילים של משתמשים, לסגמנט ולטרגט אותם, ולפמפם קמפיינים פוליטיים בפייסבוק אשר עושים שימוש בכלים פסיכולוגיים שונים ומנצלים את הפחדים והאמונות של האנשים השונים. לדוגמא, במידה ומגלים על פי נתוני השימוש בפייסבוק שאדם מסוים חובב מרוצי סוסים, ניתן לבנות קמפיין אישי שמדגיש עד כמה המתחרה במסע הבחירות "שונא סוסים ואמר שיחוקק חוקים להגבלת מרוצי הסוסים" (לא משנה אם מידע זה נכון או לא) והדבר ישפיע ככל הנראה על הצבעתו של האדם. דובר על כך שבבחירות בארה"ב עיקר המאמץ הופעל במדינות ה"מתנדנדות" וישנן טענות שפעולות אלו גרמו להטיית תוצאות הבחירות.
כאשר נושא זה התפרסם, הפסידה פייסבוק מעל 50 מיליארד דולר מערכה, ואנשים רבים כולל ידוענים (כולל לדוגמא אלון מאסק, הבעלים של טסלה ושל SpaceX וממייסדי Paypal) הודיעו שסגרו את החשבון שלהם בפייסבוק. קמפיין זה מופיע תחת #leavefacebook. מרק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק, נאלץ לתת עדות פומבית למחוקקים האמריקאים ולהתנצל למול כל המשתמשים.
הנקודה המעניינת ביותר היא שעל פי המידע שהתפרסם עד כה נראה שפייסבוק, שפעלה תחת ייעוץ משפטי צמוד, ככל הנראה לא עברה על החוק! נראה ששותפים שלה עברו אולי על החוק ועל הצהרות הפרטיות שקיבלו מהמשתמשים, אך לא פייסבוק עצמה. ועדיין הפגיעה בפייסבוק חמורה. כלומר, קבלת ייעוץ משפטי ועמידה בחוק (כפי שנראה עד לנקודה זו) לא סייע לפייסבוק מבחינה עסקית!
לפיכך, ארגונים צריכים להפעיל "common sense" ולהתנהל באופן הגון בהתייחסות שלהם לנתונים אישיים של לקוחות, עובדים, ספקים וכד', ולא להיות בטוחים שכיסוי ואישור משפטי יספיקו בכל מצב. זהו המסר העיקרי של מסמך זה.

 

מודעות פרסומת
"האם ניתן לישון בשקט לאחר קבלת ייעוץ משפטי?"

כשל השוק בערוצי שירות הדיגיטליים

"שיחתכם חשובה לנו, אך מוקד השירות הטלפוני שלנו הפך להיות אופרציה יקרה מדי. חוץ מזה, מחקרים מוכיחים לנו שבאופן כללי גם אתם מעדיפים שירות עצמי בדיגיטל, אז – בבקשה הואילו להסיט את עצמכם לשם. תודה!".

המסר הלא כל כך חבוי באסטרטגיית הערוצים הנוכחית של רוב הארגונים הוא שהתייעלות תפעולית ו"הסטה לדיגיטל" מסיטה את תשומת הלב מחוויית הלקוח. לגבי אותם מחקרים על העדפות הצרכנים, אכן פלח משמעותי מאוד (על פי פורסטר, כ40% מלקוחות מאוכלוסיית הצרכנים בארה"ב בממוצע, מעדיפים להשתמש בערוצי שירות דיגיטליים מאשר לשוחח עם אדם אנושי במוקד). לכאורה, win-win.

אז למה אנחנו עדיין סביב 70% אינטראקציות המערבות נציג אנושי במוקד הטלפוני? הנתון הזה אמנם יורד בכל שנה, אבל מעט מדי ולאט מדי (12% ירידה בהיקף השימוש בשנתיים האחרונות).

אני זוכרת שרק לפני 4 שנים נתקלתי בלא מעט מחקרים שניבאו ש% הפניות למוקד הטלפוני יצנחו מ 80%~ לכ 25% עד 2018 עקב זינוק חד בהיקפי השירות העצמי. 2018 כבר החלה, וירדנו לא ל 25% אלא ל70% (68% בחודש טוב). ועד כמה שזה נשמע מוזר, הנתון הזה לא מאוד שונה בפלחי אוכלוסייה שונים (נתון דומה גם בקרב בני 18-34 על פי מחקרים בינלאומיים). חידוד חשוב: לא מדובר על נפח /זמן השיחות – אלה אכן יורדים, אלא על זה שבמהלך אינטראקציה מתישהו יעורב גם המוקד הטלפוני, לצד ערוצים אחרים (שהשימוש בהם עולה כל הזמן). למה אי אפשר לוותר עליו? מה התפקיד הכ"כ חשוב שהוא ממלא?

ובכלל, איך זה שארגונים משקיעים כ"כ הרבה משאבים בהוספת ערוצים דיגיטליים ובשכלול יכולות השירות העצמי, והלקוחות נעשים פחות ופחות מרוצים? כמה עוד ערוצים נמשיך לזרוק על הבעיה? ברור שמשהו כאן לא עובד. למה % האינטראקציות שמתקיימות בשירות-עצמי עולה, אבל עדיין מאוד נמוך? איפה פה הכשל?

בשנים האחרונות ערוצים דיגיטליים חדשים התחילו להיכנס בקצב גובר: בוטים, conversational, personal assistants, messaging, visual IVR, video chat… מצד אחד, חברה לא יכולה להרשות לעצמה "לפספס" ערוץ עם פוטנציאל עסקי, מצד שני, צריך להבין שיש תמיד tradeoff להוספת ערוץ:

ככל שמוסיפים ערוצים, קשה יותר לייצר חויית לקוח רציפה (“Seamless”: חסרת תפרים).

מובילות ה Omni channel בעולם על פי דירוגי הלקוחות (דיסני, סטארבקס ודומיהן…) משתמשות במעט ערוצים דיגיטליים, ברוב התרחישים הן יערבו 2-3 ערוצים שאחד מהם יהיה הערוץ הפיזי. אבל הן עובדות קשה מאוד על למקסם את השימוש במכלול הערוצים שבהם הן כן עושות שימוש. האופטימיזציה נעשית ברמת המסע הכולל, ולא ברמת הערוץ. קחו לדוגמה את מסע ה Omnichannel המהולל של סטארבקס (מסע הבוקר לקפה של פרסונה שבטח יכלה לענות לשם ג'יין, האמא הקרייריסטית שנוסעת לעבודה בכל בוקר באותו המסלול ובדרך עוצרת לקפה). המסע מתחיל מהבית, עוד לפני היציאה לדרך (לרוב באפליקציה שמבקשת אישור לקפה הקבוע של הבוקר) ממשיכה בסניף הפיזי (הקפה כבר מוכן וה QR code קופץ לתשלום מהיר בקופה), תכנית ה rewards מתעדכנת אוטומטית. החיבורים בין הערוצים האלה (במקרה זה, בסה"כ 2) עובדים כ"כ יפה וחלק, כל צעד עתידי נצפה מראש ו"מוזנק" ויש הרגשה שמישהו פה החליק את הדרך.

המאמץ לא נגמר כאן, אפשר להגיד שהוא רק מתחיל, מכאן והלאה נשקיע מאמצים באופטימיזציה ובשיפור מתמיד של המסע ונשאף להוריד את ה CES (Customer Effort Score).

אסטרטגיית הערוצים חייבת לשקף את אסטרטגיית חוויית הלקוח, להישען על מסע לקוח מאופיין, ולמקסם את הערך בנקודות המגע. כשמדובר ב Omni-channel, אין קסם ואין קישור אוטומטי בין הערוצים.

מאוד קל ללכת לאיבוד בשפע הערוצים החדשים שאין ספק שעוד ימשיכו להגיע. כמה טיפים להתמודדות:

  • פונקציה לבחינת ערוצים חדשים (Channel innovation lab) – יכול להיות כחלק ממעבדת חדשנות אחרת או אדם שתפקידו לעקוב אחר החידושים בתחום ולבחון אותם.
  • בחינת ROI לכל ערוץ במונחים של חוויית לקוח, עלות תפעולית, או תועלות אחרות (לדוגמה, ערוצים שמסייעים בבניית פלטפורמת דאטה – כמו לדוגמה ערוצי messaging)
  • יכולת התחברות לערוץ הקודם/הבא במסע – המעברים בין הערוצים יותר מעניינים מהערוצים עצמם. 90% מהאינטראקציות כיום הן רב-ערוציות!
  • מיפוי "תפקיד" הערוץ בכל מסע / מקטע
  • התמקדות – אחד מ3 כללי הזהב שפורסטר הגדירה לתחום (You can’t please everyone)

Omni-channel זה מונח טריקי. הוא מבטיח "חלום" שקשה מאוד לממש. הדרך היחידה כרגע לממש את החלום היא במסעות/מקטעים מסוימים. אסטרטגיית הערוצים לא יכולה להיות מנותקת מאסטרטגיית חוויית הלקוח, היא צריכה לשקף אותה. הציפייה שליוותה ארגונים בשנים האחרונות כשהיא רכשה פלטפורמות Omni-channel הייתה לקבל יכולת Omni-channelית… אבל אין דבר כזה אומניצ'אנל אוטומטי. יש ערוצים שיותר מחוברים ביניהם, אבל כל ארגון ישתמש במיקס שונה של ערוצים עבור כל תרחיש וכל מסע. צריך ללכת צעד אחד אחורה לתכנון חויית הלקוח, ולהסתכל על הערוצים כטאקטיקה שתשרת אסטרטגיה זו.

יכול להיות שבעוד שנתיים אותם חיבורים, תפרים ומעברים יהיו יותר "אוטומטיים". כיום אנחנו בסיטואציה בה ערוצי ה Voice עדיין מאוד מופרדים מערוצי הדיגיטל וערוצי התקשורת הכתובה. יש כבר חיבורים יפים ומוצרים שמקשרים בין ערוצי התקשורת הכתובה לבין עצמם, אבל שוב – הבעיה היא לא טכנולוגית, היא בעיית אסטרטגיה ובעיית Design של חוויית הלקוח.

 

כשל השוק בערוצי שירות הדיגיטליים

Organizational Design ו-StoryVesting: למה הם כל כך חשובים לעיצוב ארגוני העתיד?

זכורה לי פגישה שקיימנו לפני 3 שנים עם אגף השיווק בארגון גדול, במהלכה הצעתי בשלב מסוים בה עלה נושא טכנולוגי לצרף לפגישה את אנשי ה-IT. אני זוכרת את התגובה הנחרצת: "בשום אופן לא. איתם אנחנו לא מדברים!". אמנם מעט בוטה, אבל באותה התקופה אפשר בהחלט היה לשמוע משפטים בסגנון הזה משני הצדדים, וזה די מדהים שרק לפני 3 שנים הייתה בכלל אפשרות כזאת ששיווק ו-IT פשוט לא עבדו ביחד.

היום זה כבר לא מצב הגיוני או אפשרי. פונקציית השיווק הפכה להיות כ"כ מוטת-טכנולוגיה, ולנו נראה שלא רק שהגופים האלה עכשיו מדברים אחד עם השני כי "האתגרים העסקיים מחייבים", אלא שישנן באמת יוזמות של שיתוף פעולה אמתי מתוך הזדהות הדדית עם המטרה. התהליך שהתרחש בין גוף השיווק ל-IT הוא תוצר של אבולוציה מתמשכת (בדומה לקשרי העבודה בין ה-CFO ל-CIO בזמנו) ולא תוצאה של אירוע מכונן חד-פעמי.

אז שיתוף הפעולה מתהדק, ובמקביל גם גבולות הגזרה מיטשטשים בין אנשי הדאטה, דיגיטל, שירות, שיווק, טכנולוגיות, תפעול ועוד. ברור שזו רק דוגמה אחת לסוג ה-DNA השיתופי החדש שארגונים חייבים לאמץ. עבודה שיתופית, מבנה צוותי, ארגון שטוח, צוותים מולטי-דיסציפלינריים, עבודה במתודולוגיות Agile, צוותי Scrum – כל זה כדי לזוז יותר מהר ויותר מתואם לעבר מטרה משותפת וכל זה נשמע מאוד מרשים ומאוד נכון לתקופה (אתם מרגישים שעוד מעט מגיע כאן "אבל" נכון?)

אבל יחד עם האווירה החיובית שנוצרה צצו גם בעיות חדשות. לעתים אותו טשטוש של גבולות גזרה, שאנחנו אוהבים לכנות במלים יפות כמו 'DNA שיתופי' (תודו שזה נשמע יפה והרמוני) יוצר גם חוסר ביטחון בסיסי ולעתים קיומי של אנשים בהקשר של מקומם בארגון. הרי אם אני והמקביל שלי באגף השני עובדים על אותו הדבר, האם זכות הקיום הבסיסית שלי בארגון לא מתערערת? איפה הייחודיות שלי? אולי זה מעמיד אותי במקום פחות טוב? מי בסוף "יוביל" את זה? מי ינהל את מי? פתאום יש קצת געגוע לגבולות גזרה ברורים ולימי ה- Silos העליזים, בהם יכולנו באמת להתמקד לעומק בעבודה שלנו, במקטע הספציפי והתחום שלנו, ולא להיות כל רגע חלק מצוות משימה מתחלף.

געגוע או לא, זה לא ממש רלוונטי. כולנו צריכים להבין שימי ה-Silos חלפו ושאנחנו חיים בעידן ה"ערבוב". מבנים ארגוניים שמנציחים Silos פשוט כבר אינם משרתים את האסטרטגיה העסקית של ארגונים. מבנה "איי" (מוצרי/מקטעי/שילוב שלהם) מהווה כיום את הסיבה העיקרית לכישלון אסטרטגיות מוטות-חוויית לקוח בארגונים. הרי מבנה משפיע ישירות על תהליכים, תפיסות ותרבות.

ההשראה וכוכב הצפון

די ברור מי מהווה את ההשראה של ארגונים כיום: כמו תמיד, אלה המגניבים, כמובן.

אותם סטארטאפים קלילים, בעלי מבנה מושטח ורשתי (בזמן שאנחנו עוד עסוקים במעבר ממבנה פונקציונאלי למבנה מטריציוני), שנולדו למציאות שבה ארגוני data-driven customer experiences הם המובילים, שעבורם Agile היא שיטת עבודה ברורה כשמש, שחשיבות חוויית הלקוח היא אקסיומה שהם נולדו לתוכם, שבהם החיבור בין חויית העובד לחויית הלקוח ולתוצאות העסקיות הרבה יותר שקוף, ברור ואף מדיד, שמושרשת בהם תרבות של התנסות ולמידה אדפטיבית כל הזמן כטכניקה של Growth ולא משהו שהוא בגדר "נחמד" ומרגיש נעים. הם לא צריכים להוכיח כל הזמן ROI להנהלה הבכירה, לא צריכים למנות סוכני שינוי כדי לייצר את השינוי, הם לא צריכים לשטח שום מבנה או למוטט מחיצות ארגוניות ודפוסי חשיבה מיושנים (כל זה בהגזמה, כמובן, to prove a point).

אנחנו רוצים להיות כמו המגניבים האלה, ברור שאנחנו רוצים! אבל קשה עד כדי בלתי אפשרי לנו להיות כאלה. זה לא משחק הוגן.

בדיחה אהובה עליי במיוחד מספרת שמפתח ההצלחה של אלוהים לבריאת העולם בשישה ימים בלבד נעוץ בעובדה שלא היה לו legacy. למגניבים פשוט אין את המבנים והתהליכים שיש לארגונים הוותיקים, שנולדו לתוך מציאות כל כך שונה, ולכן נבנו באופן מוצרי, מקטעי, והמבנה הזה שירת אותם מאוד בכלכלות הקודמות. ברור שאם ארגונים אלה היו נולדים כיום, המבנה שלהם היה מותאם לחלוטין לאסטרטגיה שלהם. ברור גם האסטרטגיה שלהם כיום לא דומה לאסטרטגיה שלהם לפני 20 -30 שנה.

הצורך להתאים מבנה קיים לאסטרטגיות החדשות מוביל ליוזמות של שינויי מבנים: Organizational Design. וזה, לדעתנו, הולך להיות נושא מהותי שיעסיק ארגונים בתקופה הקרובה (סמנכ"לי HR, תתכוננו לתקופת הזוהר שלכם).

למה אנחנו מדברים היום על Organizational Design?

עפ"י מחקר של דלויט, 92% מהארגונים שוקלים בימים אלה ביצוע שינויים מבניים, על מנת לבצע את השינויים המוכתבים על ידי הפרדיגמות העסקיות החדשות. אחת מתת-המטרות היא שינוי התרבות הארגונית. למה? כי אי אפשר "להתרכז בלקוח" באופן בעל משמעות אמתית, כזו שיהיה לה אימפקט משמעותי, אם כל בעלי העניין לא… בעניין. מה שמביא אותנו למונח מקסים שנקרא StoryVesting.

StoryVesting: עד כמה העובדים שלכם מאמינים בסיפור של הארגון שלכם ומחויבים לו?

לא מדובר רק ב"עד כמה העובדים מאמינים ומזדהים עם המטרות של הארגון שבו הם עובדים", מדובר על תחושה של מחוייבות ברמה הרגשית. Story drives Growth – הגדרה יפה שקל להתחבר אליה. אבל בדרך כלל כשאנחנו אומרים את זה, אנחנו מיד חושבים על הלקוח – אם הלקוח מזדהה עם ה"סיפור" של המותג ורוצה להיות חלק ממנו, זה מתכון להצלחה עסקית ולצמיחה. אבל תדמיינו מצב בו כל אחד מעובדי הארגון הזה מזדהה ומחויב לסיפור, לערכים, לחזון ולמטרות, איזה כוח אדיר זה. לזה קוראים StoryVesting ואחת הדוגמאות הבולטות שללא ספק השיגו זאת היא Zappos שכל אחד מהעובדים שלה יודע מה המהות שלה, מה מניע אותה, מכיר את הערכים והמטרות שלה (“Delivering Happiness to People”). אבל גם אין ספק שאחוז מאוד גבוה מהם מרגיש מחויבות רגשית לערכים האלה. מה שנחמד בסיפור של זאפוס זה שהיא לא בדיוק חברה שפועלת להצלת כדור הארץ ולמיגור הרעב בעולם, אלא חברה שמוכרת נעליים אונליין. ועדיין – יש לה סיפור, וחשוב מזה – העובדים שלה מאמינים ותשוקתיים לגבי הסיפור הזה, מה שגורם ללקוחות שלה להפוך לכאלה.

1.jpg

חשיבות המבנה הארגוני במימוש חזון חוויית לקוח

כדי להבין למה מבני ארגונים כיום כ"כ לא מתאימים ואף מכשילים את מימוש חזון CX בארגונים, אפשר לבחון את ההיסטוריה של מבנים ארגוניים:

נקודת ההתחלה של ארגונים מסורתיים: מבנים מחלקתיים ומוצריים

בחברות מוצר במיוחד (כדוגמת חברות CPG לדוגמה) מבנה זה עדיין די רווח: כל מוצר הוא מיקרו-חברה בפני עצמה, עם שיווק משלה (חלקם עברו לשיווק מרכזי עם השנים), פיתוח מוצרי משלה, כל אחד מהם מהווה מרכז עלות ורווח.

2

ההמשך: מבנים פונקציונליים מטריציוניים

ארגונים רבים עשו כבר את המעבר למבנה מטריציוני, עם גופי שיווק ארגוני, פיתוח מרכזי, מחקר וכד', תוך שימור חטיבות המוצרים. זהו מבנה עדכני יחסית ונפוץ בארגונים מסורתיים שעשו התאמות עם השנים.

3

אולם גם במבנים כאלה, קשה ליצור תכנית ארוכת טווח לצמיחה ממוקדת-לקוחות.

אבל מאוד קל להגיד מה לא עובד, יותר קשה להגיד מה כן יעבוד. ישנם כמה קווים מנחים בעיצוב המבנה העתידי, שכדאי לבחון, לקחת מהם השראה (או לא), ולבחון מה ישים ומה לא. צריך לזכור שאין שינוי מבני תוך יום. יש דרך. ולעתים הדרך הזו עוברת דרך התנסויות "פר משימה" ספציפית.

מהו המבנה העתידי? העקרונות של "ארגוני העתיד":

  1. עקרון #1: ארגונים רשתיים

תפקידים גמישים, תחומי אחריות פלואידיים, הפשטת/העלמת תהליכי בירוקרטיה, תהליכים תומכי-agility. הרעיון הכללי של מבנה רשתי הוא שצוות של אנשים ממגוון תחומים מורכב לטובת משימה A, עובד עליה מספר חודשים, ואחר כך מתפרק. וכך נוצרים הרבה צוותי משימה, שיש המקבילים אותם לתצורת העבודה של יצירת סרט קולנוע: צוות של אנשים שלכל אחד מהם יש התמחות ויודע/ת מה תפקידם בסרט עובדים ביחד, לבסוף הצוות מתפרק ומצוות מחדש לסרט אחר. הסרט החדש אולי ידרוש סט שונה של אנשים בתמהיל שונה של מקצועות ודיסציפלינות.

  1. עקרון #2: Flatter is Better

ככל שהמבנה יהיה יותר שטוח, כך יהיה יותר קל ליצור תרבות שיתופית, זירוז מציאת פתרונות (פחות שלבים ובירוקרטיות שצריך לעבור בדרך), העובדים יותר מחוברים לסיפור (יותר engaged),  התארגנות מהירה סביב משימה/פרויקט, קידום למידה ארגונית. ברור שזה דבר מאוד מורכב ליישום. בסופו של דבר, צריך גם להתאים למהות הארגון ולמה שניתן לעיכול.

שתי דוגמאות קיצוניות מאוד במבנה שטוח, רשתי (ואף נטול בוסים!): Valve ו- Zappos.

5

6

(חייבת לסייג שלגבי זאפוס, המהלך הזה תואר במקומות רבים ככושל מאוד. לאחר השינוי כ 30% מהעובדים עזבו ותיארו תחושה של כאוס ובלבול. המנכ"ל, לעומת זאת, תיאר זאת כמצב בו הוא קיבל 70% מהעובדים שמאוד engaged ותואמים לחלוטין את תרבות הארגון העתידי שהוא מנסה לייצר, ועזיבה רצונית של עובדים שאינם מתאימים. עניין של פרספקטיבה…)

  1. עקרון #3: מבנה סביב "משימה" ולא "מוצר"

מגמת עיצוב מסעות לקוח לגמרי איתגרה את המבנה הקיים וחייבה התארגנות צוותית. צוותי ה"משימה" במקרה זה יתארגנו סביב "מסע" (או משימה שקשורה למסע, מקטע, שיפור מסע קיים ועוד).

כלומר, אם בעבר המבנה סבב סביב מוצר או תחום פעילות של הארגון, כיום המבנה מתחיל להיבנות סביב משימות ומשימות אלה משקפות את האסטרטגיה של הארגון והמקום העיקרי אליו היא מכוונת את תשומת הלב.

77

 מקור: HBR – Competing on Customer Journeys

אחת מהסיבות ליצירת אותם צוותי משימה – הם מאפשרים מודל הפעלה אג'ילי יותר. היום עובדים על משימה אחת, מחר נעבוד על אחרת. כמובן שהם מביאים עמם סט חדש של בעיות (כאוס, מי עושה מה, איך מנהלים POOL של כשרונות, איך מוודאים שיש קשר בין הצוותים השונים… גם בעולם ה AGILE כבר ראינו שעשרות צוותי AGILE שעובדים במקביל זה לא בהכרח דבר טוב. ואז התחילו להיווצר מתודולוגיות שמחברות בין המון יוזמות AGILE שונות.)

במחקר מעולה שפורסם ב HBR, תואר מודל ההפעלה האולטימטיבי של "מכונת השיווק העתידית". באותו המחקר מתוארים 3 סוגי בעלי תפקידים בארגון בהקשר של שיווק וחויית לקוח: Think, Feel, Do:

8

עבור כל "משימה", נבנה צוות המורכב מאנשי Think, Feel, ו Do בתמהיל הנכון לאותו אתגר או משימה. כל משימה כזו אורכת בין מספר שבועות למספר חודשים.

10

1112

ציטוט השראתי לסיכום, שמזכיר מה בעצם המהות של כל המאמצים האלה, וגם עוזר להבין למה זה כל כך קשה:

"In the battle between culture and capability, culture wins every time". -Chamath Palihapitiya

 

 

 

 

 

 

Organizational Design ו-StoryVesting: למה הם כל כך חשובים לעיצוב ארגוני העתיד?

הדרך למימוש חזון Employee Empowerment

Once upon a time…

כשמדובר על מערכות טכנולוגיות לניהול משאבי אנוש, מערכות HR דור א' אשר יושמו בארגונים לפני מספר שנים, לרוב במסגרת פרויקט ה ERP הארגוני, נבנו כ"תשתית" שאמורה להכיל את נתוני העובדים בארגון, מיקומם באגפים, תפקידם, מיקומם ההיררכי וניהול תיק העובד.

במקביל, יושמו "איים" שונים שמטפלים בנושאי גיוס, למידה, ניהול ביצועים ועוד. התוצאה (שניתן לראות אותה כיום בארגונים רבים) נראית בערך כך:

1

מקור: Josh Bersin – Deloitte

כתוצאה מאותם איים, למנהלי/ות HR כיום אין יכולת לקבל תמונה אחידה וברורה של העובדים בארגון. מנהלי HR ו Talent עמם אנו מדברים משוועים ל"מבט עובד 360". כמו כן, אין יכולת לחבר את יוזמות ה HR לדרישות העסקיות, והפער בין השירותים המסופקים לעובדים לבין הציפיות שלהם הולך וגדל.

And then came Talent Management

כבר לפני 10 שנים ספקים שונים בתחומי ה Talent (גיוס/למידה/ניהול ביצועים/פיתוח כישורים ועוד) הבינו כי ארגונים רוצים תמונה אינטגרטיבית והחלו לרכוש ספקים אחרים. לאט לאט הושלם פורטפוליו המוצרים והתחלנו לראות "סוויטות" של ניהול ה Talent שמנהלות את כל מחזור החיים של עובד בארגון Hire-to-Retire.

2

ואז גם ספקיות האפליקציות הגדולות חשו את הטרנד ורכשו סוויטות Talent. בתוך כ 5 שנים בלבד ראינו רשימת רכישות מרשימה – שהיא תמיד הסמן החזק ביותר למגמה…

3

טרנד חזק לסוויטות Talent = טרנד חזק לענן

אנו בהחלט מרגישים שארגונים מעדיפים אימוץ של סוויטות בעולם הטלנט, גם אם בשלב זה כל מה שנדרש הוא להחליף את מערכת הלגסי לניהול הדרכת העובדים, מתוך ראייה אסטרטגית של החלפה אפשרית עתידית של שאר המערכות או חלקן. אולם חשוב לדעת שאותן סוויטות Talent חיות ככלל בענן. טכנולוגיות משאבי אנוש HR & Talent suites מאוד אימצו את מודל הענן ולרוב הארגונים זה דווקא מתאים. יהיו כמובן ארגונים עם דרישות רגולציות שמחייבות השארת נתונים העובדים בגבולות המדינה או הפעלת יכולות של הצפנה וערבול נתונים.

אנו רואים מגמת אימוץ סוויטות ה Talent גם בישראל, עם יוזמות בדרך ויוזמות שכבר החלו.

לרוב, המודולים אותם יישמו ראשונים יהיו LMS – למידה, ולעתים הערכת ביצועים (דווקא מערכות גיוס הן עדיין מערכות בהם יש יותר נטייה לאמץ מערכות לוקליות מתמחות, אולי בגלל שיקולי תמיכה בעברית שהנה הרבה יותר מורכבת בתחום הגיוס בשל הצורך לבצע ניתוח שפה ומלים בקורות החיים).

From Talent to People

על פי Bersin, למרות שאנחנו בישראל רק מתחילים לאמץ סוויטות Talent לאחרונה, ה"דבר הבא" כבר בדרך: People Management. לאחר שיש לנו את התמונה השלמה של ה Talent הארגוני, אנחנו משפרים את היכולת שלנו להעמיק את ההתייחסות שלנו לעובדים כ… אנשים 😊 למקסם את חוויית העובד, להשקיע ביצירת employee engagement, לרתום את העובדים למטרות הארגוניות, לייצר הזדהות ומוטיבציה ועוד.

10

מקור: Josh Bersin – Deloitte

אין ספק שכל אלה הן מטרות שמאז ומתמיד היו קיימות, אולם ממש כשם שהטכנולוגיה שינתה לחלוטין את עולם השיווק, כך היא גם משפיעה מהותית על עולם משאבי האנוש ומאפשרת לנו לראות את העובדים ברזולוציה הרבה יותר גבוהה, להבין מי הם, מה יותר עובד בשבילם, מה הם עושים כרגע, ואיזה ערך ניתן לספק להם.

ניהול חוויית העובד

ארגונים רבים עסוקים כיום במיקסום חויית הלקוח, בהגדרת פרסונות וסגמנטים שמייצגים לקוחות, יצירת מסעות לקוח מותאמות פרסונה, בסדנאות design thinking שמנסות לייצר אמפתיה עם צרכי הלקוחות, להיכנס ל"ראש שלהם" ולהבין איזה ערך הם מחפשים, ועוד.

4

מצד אחד, כל מחקר או סקר בתחום מלמד שיש בעיה חמורה של חוסר הזדהות של העובדים עם מטרות הארגון, חוסר מוטיבציה, שחיקה, ואחוז engagement נמוך בכ 70% מהארגונים!

יש גם מספיק מחקרים שחקרו והוכיחו את הקשר בין עובדים שאינם מזוהים עם מטרות הארגון (ולהיפך) ותוצאותיו העסקיות:

5

 

ניהול חוויית העובד מתחילה במיפוי המשימות שהעובד (לא הארגון) רוצה להשלים, הערכים שהוא/היא מחפשים בכל נקודת זמן, והסתכלות אמפתית שבוחנת את התהליך מצד אותו העובד. לצורך זה צמחו שיטות בעולם ה Customer Experience שניתן לעשות בהן שימוש לעולם העובדים ממש באותו האופן: שלב המחקר בו אנחנו עושים שימוש בנתונים שיש לנו, רעיונות/תשאול של עובדים, דרך הגדרת פרסונות שמראות גרסה "ויזואלית" של העובד ואיפיון התנהגותי, וכלה ב"ציור" מוחשי של הדרך אותה העובד עובר – מעין איפיון על של החוייה כפי שמשתקפת מהעיניים שלו.

כאן אנחנו מעוניינים להגדיר מסע שלוקח בחשבון את אותן משימות, העדפות, צורת עבודה, ולייצר תהליך מותאם, שיספק לאותו עובד/ת ערך בנקודות המגע.

מסע זה יצטרך להיבחן מחדש כל הזמן אולם ככל שסביבת העבודה הופכת להיות יותר ויותר דיגיטלית, כך היכולת שלנו להבין מהי חויית הלקוח בפועל, וכיצד ניתן לשפרה, תעלה משמעותית.

מכיוון שתחום זה עשוי להיראות מעט over-whelming בתחילה (מיפוי כל סוגי הפרסונות של כל העובדים שלנו, ויצירת מסע מותאם אישית לכל אחד?!?) אנו מציעים בחירת פרסונה אחת או לחלופין "מקטע" ספציפי במסע עובד אחד (לדוגמה, בקשת חופשה, לקיחת קורס…) ומקסום מקטע זה, בחינת התוצאות, כימות הערך, ולהמשיך הלאה.

יש כאן בעיה – כלומר, הזדמנות!

לפונקציית ה-HR בארגון יש הזדמנות מאוד גדולה להפוך להיות חלק גדול ממאמץ השינוי הארגוני שמתרחש כעת בכל כך הרבה רבדים. ה"טרנספורמציות" השונות שמתרחשות כרגע בתחומים רבים בארגון – בין אם זה בתחום חוויית הלקוח, יצירת תרבות של חדשנות, הפיכת הארגון ליותר מונע-נתונים (Data Driven) ועוד, אין ספק שמשאבי אנוש חייבים להתחבר למטרות עסקיות אלה, ולראות כיצד הם מסייעים ומשפיעים ישירות (ואף לכמת השפעה זו!) על מה שמעניין את הארגון בימים אלה.

בערך בשלב זה של השיחה, תעלה השאלה: אבל איך מוכיחים השפעה של גיוס עובדים, ניהול חוויית העובד, ניהול ה talent הארגוני וכו', על התוצאות העסקיות של הארגון?

התשובה היא שניתן, וזה כנראה גם לא מאוד מורכב. מספיק להסתכל על השינוי שנעשה בשנים האחרונות בפונקציית השיווק שהפכה מ"בלתי מדידה בעליל" לכל כך מדידה ומוטת ROI. השקיפות הזו נתנה הרבה כוח לעולם השיווק שגדל ומתרחב כיום לעולם חויית הלקוח, ואנחנו חושבים שהיא עשויה לעשות משהו דומה גם בעולם משאבי האנוש.

הזדמנות משמעותית שיושבת על השולחן כרגע הוא הצורך של ארגונים ב Skills חדשים שיאפשרו להם לצמוח (ולעתים גם לשרוד) בשנים הבאות – כמו לדוגמה, אנשי T (שמתמחים במקצוע מסוים אך יודעים לעסוק בעוד הרבה עולמות תוכן אחרים), וכן ביצירת שיטות עבודה חדשות, שיתופיות הרבה יותר ששואבות השראה מעולם ה-Agile. שיטות שמייצרות צוותי עבודה מולטי-דיסציפלינאריים, בין אם מדובר על עולם התוכן השיווקי, או הטכנולוגי, או המוצרי או כל אלה ביחד.

איפה פונקציית ה-HR במאמץ זה? כיצד היא מסייעת לארגונים לייצר את אותה יכולת ארגונית?

 6

7

אז מה עושים כדי לקשר יוזמות HR/Talent עם האתגרים העסקיים של הארגון?

כאן אנחנו מסתמכים על השימוש בעולם הנתונים והאנליטיקה. KPMG הגדירו תהליך שהם קראו לו בשם Evidence-based HR והוא נראה כך:

8

כלומר, Evidence-based HR עושה שימוש בדאטה, אנליטיקה ומחקר על מנת להבין את הקשר בין יוזמות ניהול ההון האנושי, לבין תוצאות עסקיות (כמו ביצועים פיננסים, שביעות רצון לקוחות, איכות וכו').

Data-Driven HR

כבר שוחחנו רבות על תחום ה Data-Driven שנוגע בכל רובד אפשרי בארגונים כיום. גם בתחום משאבי אנוש, אנו חושבים שיותר ויותר פעילויות (לא רק "החלטות" אלא הפעולות בפועל) יתבססו על תובנות, שנשענות על נתונים.

אולם המאמץ להגיע לאותו חזון של Data-driven HR הוא גדול, בעיקר בגלל שכיום כמעט אין כלום. אנחנו צריכים קודם כל לטפל בשכבת הדאטה – האם יש לנו את כל הנתונים, באופן שיאפשר לנו לבצע ניתוח ומחקר? האם יש לנו תמונת עובד 360? צריך לזכור גם שאנו צריכים נתוני ביצועים עסקיים הרלוונטיים להשערה שאנחנו מנסים להוכיח. אם אנו רוצים להדגים שאופן ההכשרה של עובדים משפיע מהותית על שביעות רצון הלקוחות, אנחנו צריכים נתוני שביעות רצון לקוחות. כלומר, יש צורך להרחיב את מעגל הנתונים מעבר לנתוני ה-HR, שגם הם עצמם לרוב לא מאורגנים ומטוייבים.

גם בגזרת האנליזה וביצוע המחקר אנחנו לרוב מתחילים משלב די בסיסי. ישנם ארגונים בהם קיימת פונקציה של אנליסט/ית לעולם משאבי אנוש, אולם זה עדיין לא דבר נפוץ. גם אם ישנה כזו פונקציה, לרוב היא פונקציה של אנליסט/ית BI, שעוסק בשאלה "מה קרה בעבר?". אם אנחנו רוצים לעסוק בתחזיות ומגמות, אנחנו צריכים לגייס או להכשיר אנליסטים שמכירים את עולם המודלים אנליטיים ו- predictive analysis. כלומר, יש כאן אבולוציה של יכולות בחקר הנתונים, כאשר השאיפה צריכה תמיד להיות להתקדם צעד אחד קדימה (ולא לקפוץ משלב 0 לשלב 4, לדוגמה).

9

לסיכום:

הדרך למימוש חזון העצמת העובדים מתחילה ביצירת פלטפורמה תומכת להמשך הדרך ויצירת הסתכלות אחידה על העובדים, דרך התחברות ליוזמות העסקיות המהותיות בארגון ובניית תכנית מתאימה, כולל היבטי People Analytics ויוזמות הממחישות את הקשר בין מאמץ ה HR ואותן יוזמות עסקיות, יצירת סביבות עבודה מותאמות לעובדים הנשענות על מסעות עובדים, ובחינה מתמדת של הערכים הניתנים לעובדים בכל נקודות המגע.

עבור פונקציית ה-HR, זוהי תקופה מלאת הזדמנויות להוכחת ערך ולהתגייסות לשינויים ארגוניים משמעותיים.

הדרך למימוש חזון Employee Empowerment

הענן פה – אז מה עושים?

בסקירה הקודמת בנושא זה הבענו את הדעה שפונקציונליות עסקית מהותית תתבצע בענן הציבורי, מה שלא מותיר לארגונים ברירה או בחירה אם כן או לא להיות בענן. הסיבה העיקרית לכך היא שהספקים הבולטים מציעים פונקציונליות מתקדמת רק בענן. ספקים רבים מציעים את המוצרים\שירותים שלהם רק בענן ואחרים מציעים גרסאות on premise מצומצמות לעומת הגרסאות בענן.

אין בכך להביע דעה אם הדבר הוא "טוב" או "רע". זאת פשוט המציאות. כעת נשאלת השאלה כיצד ארגונים צריכים להתכונן לסיטואציה חדשה זו. ננסה לתאר מספר סוגיות שמחייבות תשומת לב ברמת ה- CIO וברמת הארגון כולו:

הטמעת תמידית של תהליכים עסקיים ומערכות המידע התומכות בהם

רובם המכריע של הפתרונות המוצעים בענן מבוססים על ארכיטקטורה של multi-tenant והמשמעות היא שכל המשתמשים בעולם נמצאים באותו בסיס של קוד ומסד נתונים ולכן כאשר מתבצע שדרוג – הוא מתבצע לכל המשתמשים בעולם באותו זמן ולא ניתן לדחות שדרוג זה. רוב יצרני הפתרונות בענן מבצעים שדרוג פעמיים בשנה והמשמעות היא שארגונים צריכים (תלוי בגודל השינוי של הגרסה החדשה לעומת הגרסה הישנה) לבצע הטמעה של הגרסה החדשה של המערכת, כולל שינוי של תהליכים עסקיים המתבקשים משינויי המערכת. זאת לעומת המצב הקודם שבו שינויים (אמנם גדולים יותר) היו מתרחשים רק פעם במספר שנים. לפיכך, מאמץ ההטמעה הארגוני אמור לגדול, כאשר הטמעת מערכות הופכת להיות פעולה שהיא יותר on going ולא פעולה שמתרחשת פעם במספר שנים. הגורמים העסקיים צריכים לקבל את העובדה שתהליכים העסקיים משתנים\מתפתחים כל הזמן.

מעבר מ- CAPEX ל- OPEX

צריך להבין שהענן הוא 'שירות', ללקוח אין בעלות על הענן אפילו אם מבצע עסקה ארוכת טווח. לפיכך מדובר בהוצאה שוטפת הנרשמת ב- OPEX. זאת לעומת התוכנה שמותקנת בארגון – שהיא בבעלות הלקוח והסכום ששימש לרכישה מופיע בתקציב ההשקעות הארגוני CAPEX. התוכנה בבעלות הארגון הוא נכס שמופיע כחלק מנכסי הארגון במאזן ומופחת עם השנים. בארגונים מסחריים רבים ישנה העדפה ל- CAPEX לעומת ה- OPEX ומשום כך יחסי ה- CAPEX \OPEX משפיעים על מדד חשבונאי EBITDA- רווח לפני ריבית, מיסים, הפחתות ופחת (כלומר הפחת אינו חלק ממדד זה). במסגרת המעבר לענן הגורמים הפיננסיים (CFO, חשבות, קשרי בורסה וכד') יצטרכו "לעכל" את העובדה שהתמונה הפיננסית של הארגונים השתנתה ויצטרכו להסביר זאת לגורמים הרלוונטיים, כגון המשקיעים בבורסה.

סייבר ורגולציה בקצב מואץ

המעבר לענן מהווה כר פעילות חדש לפושעי הסייבר וחושף את הארגון לסיכונים חדשים. טכנולוגיית הענן מתעדכנת אף היא כל הזמן, הן בממד הפונקציונלי והן מבחינת הגנות הסייבר המוטמעות בטכנולוגיות הענן. במקביל, וכתוצאה מכך, הגורמים הרגולטורים מעדכנים כל הזמן את ההנחיות שלהם לגבי הענן – ויצרני הענן משפרים עמדות כתוצאה מדרישות רגולציה, לקוחות והתפתחויות טכנולוגיות. הארגון לא רק חייב לעקוב אחר הוראות הרגולטור ולהטמיע אותן במערכות הפנימיות. הוא גם חייב לעקוב אחרי הסטטוס של יצרן הענן – באילו רגולציות הוא עומד? איזה תקנים הוא קיבל או נשללו ממנו? המשמעות הארגונית היא שתהליכי העבודה הקשורים להגנת סייבר ולעמידה ברגולציה צריכים לקבל "זריקת מרץ" ולפעול באופן זריז יותר.

מבנה ארגוני חדש ושדרוג תהליכי תפעול ללא דריסת ה"ישן"

במאמר הקודם כבר דיברנו על כך שהענן מחייב התארגנות שונה ובניית תהליכים חדשים בין הגורמים הבאים: תפעול תשתיות, רגולציה, רכש ,מטה ה- IT (העוקב אחרי התקציבים ומתעדף משאבים) ואבטחת מידע\סייבר. במאמר גם הזכרנו כלים אשר באים לתת מענה לסוגיות אלו – תחום ה- cloud management platforms. הפעם נשים את הדגש על שילוב הישן עם החדש. לארגונים יש נטייה לבנות צוות ענן המופרד מהצוותים הקיימים בארגון. למרות היתרון במיקוד ובמקצועיות מדובר על מהלך שגוי, מכיוון שבניית צוות נפרד אשר מטפל בענן גורם ליצירת שני מחנות בארגון "ישן" מול "חדש", דבר שמהווה מתכון לכישלון בטווח הארוך. הדרך המומלצת היא לשלב את החדש בתוך הישן – במידת האפשר. כלומר, לדוגמא, צוות הסיסטם יטפל בשרתים בענן וגם בשרתים on prem. צוות ה- DBA יטפל בנתונים גם בענן וגם ב- on prem וכד'. רק האזורים שלא קיימים כלל בסביבת ה- on prem צריכים להיות מטופלים על ידי צוות הענן – דברים כמו ניהול הקשר מול ספק הענן בהקשר של תקציבים, מידת השימוש וכד'.

עד כאן להפעם.

בהמשך נדון באזורים נוספים בהם נדרשת התייחסות מיוחדת של ה- CIO לענן, וביניהם שדרוג טכנולוגיות ותהליכי הפיתוח, תפיסת קישוריות חדשה שתתמוך בדרישות הענן, אנונימיזציה של נתונים ועוד.

הענן פה – אז מה עושים?

ענן: תמצות המגמות ומצב השוק בישראל

לאחרונה אנחנו מקבלים שאלות רבות מארגונים מוסדיים על הענן הציבורי. נראה שאחוז הפעילות בענן הציבורי יגבר באופן מהותי בשנים הקרובות. הסיבות לכך (חשיבות בסדר יורד):

  1. Cloud First/ Cloud Only: ככל שעובר הזמן ישנה יותר ויותר פונקציונליות עסקית מתקדמת אשר קיימת אך ורק בענן. (כמעט) כל האפליקציות החדשניות העסקיות המפותחות כעת נמצאות בענן. לגבי אותם פתרונות להם קיימים גם גרסאות ענן וגם גרסאות on premise, על פי תמונת המצב שנמצאת בידינו כעת, החברות מפתחות ומקדמות את גרסאות הענן יותר ויותר לעומת גרסאות ה- on premise אשר "קופאות על שמריהם" ובמקרים הפחות טובים מפסיקות להיתמך. משמעות ניתוח זה היא שארגון אשר ירצה להמשיך ולהשתמש בפונקציונליות עסקית מתקדמת יהיה חייב לעבור לענן באותו האזור ולכן במובנים רבים, בגלל שיקול זה, הענן הוא לא אופציונלי אלא בגדר הכרח. כלל הארגונים המתקדמים יהיו, בדרך כזו או אחרת, בענן.
  2. הענן מספק גמישות ועדכניות טכנולוגית משופרת בעשרות מונים על הגמישות והעדכניות הקיימת בארגוני ה- IT ואף המתקדמים ביותר. כל היכולות הטכנולוגיות החדשניות נמצאות בענן וניתן להתחיל להשתמש בהן על ידי "לחיצה על קליק" (כמעט…). לעומת ארגון מסורתי אשר רוצה להשתמש ביכולות חדשניות: תחילה, עליו לרכוש את הטכנולוגיה החדשה, לאחר מכן להתקין אותה, להטמיע, לתפעל אותה (עדכוני גרסאות וכד'). ולכן ארגונים אשר שואפים להשתמש בטכנולוגיות החדשניות ביותר באופן מהיר עושים זאת באמצעות הענן. אגב, אלטרנטיבה מסוימת לזריזות הטכנולוגית המתקבלת בענן היא הקוד הפתוח שגם הוא מאפשר זריזות גבוהה עקב האפשרות להשתמש ולנסות בפונקציונליות חדשה באופן נוח (ללא רכישה). עם זאת, תפעול הקוד הפתוח (התקנה, קינפוג, עדכון גרסאות וכד') יותר מורכב בסביבת קוד פתוח ב- on prem מאשר בענן ועלול להיות גם יותר מורכב משימוש במוצרים מסחריים.
  3. עלויות באופן כללי ויכולת גידול\קיטון בפרט. ישנם מספר לא מבוטל של מקרים שבהם הענן יכול לספק שירותים זולים משמעותית מאשר הארגון המסורתי. עם זאת, יש גם מקרים שבהם הענן לא ייתן שירות זול יותר מאשר הארגון המסורתי.

לסיכום, כל עוד תימשך המגמה של "יותר ויותר פונקציונליות עסקית אשר קיימת רק בענן" – ארגונים יהיו מחויבים להשתמש בענן, אפילו אם לא יעשו זאת בשמחה מרובה. הרי במערכת היחסים "ספק – לקוח" בענן, הלקוחות מאבדים חלק מכוחם היחסי והספקים מתחזקים. זאת מכיוון שביישומי on prem מסורתיים הלקוח הוא הבעלים של התכנה ויכול באופן תאורטי (וגם מעשי) להחליט שהוא מפסיק את ההתקשרות ונשאר בגרסה הנוכחית שלו של התכנה. דבר זה לא קיים בענן ולכן יכולת התמרון של הלקוח למול הספק נמוכה באופן משמעותי. למרות שיקול זה, לארגוני ה- IT אין נכון להיום ברירה והם חייבים להיכנס לענן כי הספקים פשוט אינם מאפשרים להם להתקדם בסביבת ה- on prem. לגבי אותם ארגונים אשר באופן מסורתי לא מחוברים לאינטרנט או מפוקחים באופן משמעותי על יד הרגולציה, קיימים גם פתרונות לגבי מידע רגיש שלא יכול לצאת מתוך הארגון. מעבר לפתרונות ההצפנה השונים (שמירת המפתחות בתוך הארגון או בענן) ישנם גם פתרונות של tokenization שמשמעותם היא שהמידע הרגיש נשמר בתוך הארגון ב-DBMS\טבלה ומה שיוצא החוצה הוא "מספר סידורי" בתוך הטבלה. ולכן גם אם פתרונות ההצפנה נפרצים, התוקף יגלה בסך הכל את המספר הסידורי בטבלה ולא את הנתון הרגיש (שנמצא רק בתוך הארגון).

לגבי שוק הענן ישנם מספר ספקים גדולים בתחום ועוד הרבה ספקים קטנים חלקם מקומיים. שלושת הספקים המובילים בעולם הנם מיקרוסופט (Azure), אמזון (AWS), וגוגל (GCP).

המוביל ביניהם הוא Amazon – AWS. AWS היו הראשונים בתחום של IaaS ו- PaaS, הם הגדולים בתחום מבחינת הכנסות מספר שירותים ומבחינת היצירתיות בתחום. לדוגמה, AWS היו הראשונים שיצאו עם שירות serverless (בשם Lambda). מהות השירות (אשר כעת קיים גם ב- Azure וב- GCP) הוא קוד שמחכה ל- trigger כלשהו ומתבצע כאשר ה- trigger מתקיים. התשלום מתבצע לפי מספר הפעמים שהקוד רץ (ולא מחייב שימוש ותשלום לפי שרת). דוגמה נוספת למובילות של AWS היא העובדה שכל הפתרונות החיצוניים אשר מבצעים אופטימיזציה של עלויות ענן (כלומר מסתכלים על השימוש בענן וממליצים המלצות כגון "במקום 5 שרתים גדולים כדאי לעבור ל-20 שרתים קטנים") יודעים לעבוד מעל AWS אבל לא תמיד על שאר העננים. כלומר, AWS הוא המוביל.

Azure של מיקרוסופט גם הוא נחשב בין המובילים בתחום עקב ההשקעות הגדולות של מיקרוסופט בתחום (שאגב תומכת ביישום כל הטכנולוגיות בענן שלה כמו לינוקס ולא רק ב- windows) וגם עקב הנוחות של ארגונים להשתמש בסביבה המוכרת להם – לדוגמה שכפול של Active directory מתוך הארגון ל- Azure מתבצע באופן שהוא seamless. אגב, מיקרוסופט הוציאו לאחרונה פתרון חדשני AzureStack שהוא יישום חלק מיכולות הענן הציבורי Azure בתוך הארגון על ידי מכונה שמתנהגת כמו Azure הציבורי. פתרון זה יכול להקל מאוד על מעבר ארגונים לענן.

GCP של google גם הוא בין השלישייה המובילה. תוך ניצול היתרון הטכנולוגי של גוגל בתחומים רבים (לדוגמה רשת פרטית שמחברת בין המרכזים של גוגל -כך משיגים מהירות רבה יותר), ויכולות טכנולוגיות אחרות. GCP נחשבת בהחלט בין אחת המובילות אך מידת הבשלות שלה לעבודה מול enterprises בישראל עדיין לא מלאה בשלב זה.

עננים בולטים נוספים מעבר לשלישייה הפותחת הנם הענן של אורקל והענן של IBM. אורקל משקיעה רבות בענן שלה, רוכשת חברות רבות, הן חברות SaaS והן חברות המספקות טכנולוגיות ענן אחרות (לדוגמה רכישת ravello הישראלית). מן הסתם לאורקל יתרון בהרצה של טכנולוגיות מסורתיות כמו oracle dbms , יתרון בהפעלת bare metal ועוד. IBM בצעו רכישה של softlayer אחד העננים המתקדמים שכלל יכולת ייחודית של bare metal (הקמה ושימוש בשרתים פיזיים ולא רק וירטואליים). וכמו אורקל גם היא מאפשרת חיבור מתקדם בין מה שרץ בתוך הארגון לבין מה שרץ בענן הציבורי.

גם לספקי הענן המקומיים יש מקום. יתרונם של הספקים המקומיים הוא הן בהיבטי רגולציה (נמצאים בישראל) והן בהיבט של letancy ועלויות רשת. הספקים בישראל הנם טריפל סי, בזק בינלאומי, Med1, טלדור, one1 בינת ועוד.

להערכת STKI ארגונים לא יתרכזו בענן אחד אלא ישתמשו במקביל במספר עננים – כל אחד לפי היכולות הטכניות שלו, עלויות  ולפי פרמטרים נוספים (לדוגמה, דרישות רגולציה, היכרות מנהל הפרויקט עם טכנולוגית ענן מסוימת ומידת הדחיפות לסיום הפרויקט).

מעבר של ארגון לענן אינו טריוויאלי. מעבר לסוגיות של רגולציה, ישנן גם סוגיות תפעוליות רבות אשר ארגון נתקל בהם בפעם הראשונה. לדוגמה, ארגון תקצב פרויקט ב- 10K ₪ לשימוש בענן לחצי שנה. מסתבר שהפרויקט סיים את התקציב תוך חודש וחצי וכעת יש לקבל החלטות באופן מהיר מה עושים בכדי לא לפגוע בלקוחות שמשתמשים בפרויקט. מדובר על החלטות שונות ובקצב מהיר יותר ממה שהיו רגילים. דוגמה נוספת: ענן שינה את תנאי השימוש שבו וכעת ישנה שאלה משפטית רגולטיבית האם ניתן להמשיך ולהשתמש בענן באותו אופן.

כלומר הענן מחייב התארגנות שונה ובניית תהליכים חדשים בין הגורמים הבאים:

  1. תפעול תשתיות
  2. רגולציה
  3. רכש
  4. מטה (העוקב אחרי התקציבים)
  5. אבטחת מידע\סייבר

ישנם גם כלים אשר באים לתת מענה לסוגיות אלו. מדובר על תחום cloud management platforms עם יצרנים כמו rightscale scalr cliickR (cisco) cloudform redhat ועוד. אנחנו ממליצים לארגון ללמוד סוגיות אלו (וכמו כן, לא לבצע רכש של כלים כאלה כעת).

לסיכום, הענן כאן והוא בהחלט תופס תאוצה. ארגונים צריכים להשקיע את המשאבים בכדי לפחות לטעום מן הענן כך שיהיו מוכנים לפרויקטים גדולים ומהותיים בענן.

ענן: תמצות המגמות ומצב השוק בישראל

מגמות בעיצוב חווית הלקוח – CX Design

כלכלת תשומת הלב, ערך, התפתחויות בתחומי UX, CX ומה שביניהם

בעידן בו אנחנו כל כך מתאמצים לחסוך ללקוחות שלנו זמן, מסתבר שזה לא מספיק. לא רק הזמן הפך להיות מצרך נדיר אלא גם הקשב ותשומת הלב שלנו. תחשבו על זה, אנחנו מוקפים במידע, מולטיטאסקינג הפך להיות מצב תמידי, ותשומת הלב אותה אנחנו מוכנים להקדיש לכל דבר הולכת ומתקצרת.

אנשים בעצם מבקשים מאתנו לא רק לחסוך להם זמן אלא גם לחסוך להם תשומת לב.

זמן שבזבזנו ללקוחות שלנו כיום הוא כבר בגדר בלתי נסלח. בקרוב מאוד לקוחות כבר לא יסלחו לנו בקלות על בזבוז הקשב ותשומת הלב שלהם (לחשוב על דברים, להחליט, לבחון, לבדוק, להרהר…) מה שהופך להיות מצרך נדיר יותר ויותר. ארגונים צריכים לשאוף ליצור חוויות שמצמצמות את תשומת הלב שלקוחות צריכים להקדיש (המאמץ/מחיר) למינימום ההכרחי. כמו כן, להשיג את תשומת הלב של אנשים הופכת להיות משימה לא פשוטה והמלחמה על הקשב רק תלך ותגבר.

אם כן, ארגונים ניצבים בפני שתי החלטות:

  1. איך הם יוצרים חוויות שהבן תשומת הלב של הלקוח מצטמצמת למינימום ההכרחי?
  2. ומה הם עושים עם תשומת הלב של אנשים ברגע שהם השיגו אותה?

 כיצד עומדים בקצב שינוי הציפיות?

התרגלנו לחשוב שהצרכנים הם הקובעים, הם רצים כמו מטורפים ומעלים לנו כל הזמן את רף הציפיות, ואנחנו – הארגונים – רודפים אחריהם ומנסים להדביק את קצב הציפיות הבלתי אפשרי. אבל האמת היא שיש לנו הרבה יותר השפעה ממה שאנחנו נוטים לחשוב. הציפיות של צרכנים מחר תיקבע על ידי החדשנות העסקית של היום, אותה חדשנות עסקית שאנחנו בעצמנו יוצרים.

אם נייצר חוייה שמרגישה טבעית, משתלבת היטב במשימות היומיומיות של הלקוח, מטפלת בכאב/משהו שדורש את זמנו/ה את תשומת לבו/ה ומעלימה את אותו הכאב, אנו בעצמנו נייצר לאותו לקוח ציפייה חדשה.

את אותה הציפייה הוא ישליך כלפי הארגון שלנו, וגם כלפי ארגון מתחרה שלנו, ונותני שירותים אחרים בכלל. אז החדשנות העסקית שלנו, הארגונים, משפיעה ישירות על אותן ציפיות וברגע שיש ציפייה, אסור להפר אותה.

מחקר מעולה של חברת Trendswatching מקבץ את המגמות המשפיעות ביותר על סוגי הערכים שצרכנים מעריכים:

  1. Ubitech: לעתים מכונה גם Ubiquitous technology, ומתייחס לזמינות הרחבה של טכנולוגיה בכל מקום וזמן שיוצרת ציפייה לצרוך שירותים דיגיטליים בכל מקום ובכל זמן
  2. Ephemeral: ביטוי המבטא ייחוס של תוחלת חיים נמוכה במיוחד, במקרה זה לזמן וליכולת שלנו לספק תשומת לב לדברים. תוחלת החיים של תשומת הלב שלנו הולכת ופוחתת, אנחנו מוקפים בגירויים ותפוקת העבודה שלנו הולכת ועולה, כך גם הציפייה ההולכת וגוברת שלנו לצרוך שירותים יעילים שלא מבזבזים לנו זמו ותשומת לב
  3. Helpful: הדרישה לשירות יעיל ונוח במיוחד
  4. Human Brands: החיפוש אחר מותגים יותר אותנטיים ואנושיים. אנשים מעוניינים לדבר עם אנשים ולא עם "חברות" ו"מותגים". הערוצים והממשקים השיחתיים עונים על צורך אמתי (בהנחה שהם עובדים כראוי).
  5. Playsumers: החיפוש האינסופי, שאינו קשור לגיל, אחר כיף. הסובלנות לטפסים מייגעים ותהליכים בירוקרטיים משמימים הולכת ונעלמת. תהליכים רבים יכולים לקבל ממד משחקי (לעתים אפילו כיפי) וציפייה זו תלך ותגדל ככל שחברות מעצבות חוויות יותר קלילות ומשחקיות.

 ה-Pango Moment שלי

כמעט בכל מצגת בה אני מדברת על מסעות לקוח, כשאני מגיעה לנושא Magic/Micro moments, אותן תחנות במסע הלקוח שמספקות ערך בנקודת מגע, אני אוהבת לתת את הדוגמה של פנגו. פנגו עבורי זה ה Magic Moments הקלאסי: ההודעה הפרואקטיבית כשאני נכנסת לחניון, שמאפשרת לי ללחוץ ופשוט לצאת מהחניון ללא צורך לדאוג למעבר במכונת התשלום. זה Magic moment קלאסי כי הוא חסך לי כסף, התעסקות ותשומת לב. מישהו דאג להחליק עבורי את התהליך: ערך אמתי.

אבל מה קורה כשיש ציפייה, והיא לא מתממשת? בכמה פעמים שמשום מה המג'יק מומנט של פנגו לא עבד – התשלום לא נקלט, והייתי צריכה ללכת למכונה בכל זאת לשלם? החוויה הייתה מאוד שלילית עד כדי מתסכלת, פשוט כי הציפיות שלי היו במקום אחר, והן לא מומשו. ממש Frustration moment.

אבל מי בכלל העלה לי את רמת הציפיות? החדשנות שפנגו עצמה יצרה, ומרגע זה הם חייבים לכל הפחות לעמוד בה, אם לא לעבור אותה. נכון, זה לא כל כך הוגן, אבל זה העולם התזזיתי בו ארגונים חיים וצריכים לפעול.

העסק לא פשוט שכן לא רק אותו הארגון בעצמו יוצר את רמת הציפיות של הלקוחות שלנו, אלא גם המתחרים שלו, וגם ארגונים נותני שירות שהם כלל לא המתחרים שלו, בתוך כך גם "היפים והמגניבים" שנולדו דיגיטליים ועובדים בחויית לקוח 24/7 (אמזון, פייסבוק, אלפא/גוגל, נטפליקס, סטארבקס וכד').

התשלום העיקרי שלנו, כאנשים פרטיים ולקוחות, הוא הקשב ותשומת הלב. מי שיצליח לחסוך לנו מהמשאב היקר הזה, יזכה להערכה שתתוגמל בערך לקוח גבוה.

 דוגמאות נוספות ליוזמות שמנסות לחסוך לאנשים בקשב, בתשומת לב ובזמן:

  • טכנולוגיה חכמה שמתווספת לצמיגי מכוניות ומבצעת בדיקות תחזוקה, מעקב, בטיחות, לחץ, טמפרטורה, בלאי, שירות מיקור חוץ לחשיבה, דאגה, ולפעמים גם רגשות אשם. כי מי רוצה לזכור לעצור ולבדוק לחץ צמיגים?
  • Digit– סטארטאפ בתחום הפינטק שחוסך ללקוחות כסף למטרה מסוימת מבלי "להתעסק" בזה. הלקוח מגדיר (באמצעות imoji כמובן 😊) את המטרה לשמה הוא/היא רוצים לחסוך – דירה/חופשה/מכונית, והאפליקציה מעבירה סכומי כסף קטנים לצורך חיסכון למטרה זו ומספקת חיווי בכל נקודת זמן על מצב החיסכון.
  • ה Shop bot של eBay שמתחפש לסטייליסט שלומד את ההעדפות שלנו (איזה סלבריטי לדעתך מתלבש יפה?) ודואג לעדכן אותנו במבצעים על מוצרים שיקלעו לטעם שאנחנו מחפשים.
  • הבוט של L’oreal (Beauty Gifter) עוזר באיתור המתנה המתאימה על ידי מספר שאלות בירור לנותן/ת המתנה ולנמען/ת.
  • אלכסה של אמזון שלומדת מגמות אפנה וגם את מבנה הגוף שלנו, לוקחת צילומי סלפי שלנו בעצמה (שחלילה לא נצטרך להתעסק עם המצלמה), ומספקת עצות סטיילינג שמתייחסות למה שאנחנו לובשים כרגע.
  • רשתות קניות שמציעות לא רק לשלוח לנו את המוצרים עד דלת הבית, אלא גם לסדר אותם עבורנו בתוך הבית כשאנחנו לא נמצאים (חיבור עסקי בין רשת השיווק לספק הבית החכם).
  • חוויית קניה בסגנון Amazon-Go שמאפשרות להיכנס לחנות, לבחור מוצרים ולצאת כשענייני התשלום מסתדרים ברקע.

עוד דרך להסתכל על עיקרון החיסכון בתשומת לב היא על הערוצים בהם הלקוחות בוחרים לעשות שימוש. הערוצים בהם אנשים יבחרו הם לא בהכרח הטובים או הפונקציונאליים ביותר, הם הטבעיים ביותר. השימוש בטכנולוגיות של Voice מרגישות מאוד טבעי (כשהן עובדות היטב ) ולכן הן הופכות להיות ערוץ כ"כ משמעותי. כל ערוץ שייכנס לחיינו וירגיש טבעי, עד כדי חלק מאתנו (wearables, augmented reality, virtual reality, virtual assistants), יתקבל באהדה על ידי לקוחות ברגע שהטכנולוגיה תבשיל. למה זה קורה? כי זה צורך פחות תשומת לב מהלקוח, חוסך לו/לה קשב וזה ערך אמתי.

 מספר דרכים בהן אפשר "לחסוך תשומת לב":

  1. מיקור חוץ להחלטות

החיים שלנו מורכבים מהרבה מיקרו-החלטות במהלך היום, לאט לאט חברות מבצעות חלק מההחלטות האלה עבורנו ומספקות לנו 'החלטות אוטומטיות' שנשענות על אינטליגנציה חבויה ומתן המלצות פעולה.. ואנחנו אוהבים את זה מאוד, כי זה חוסך לנו תשומת לב.

  1. קיצור ו-“hacking” של מסע הלקוח

ישנם ארגונים שמשקיעים הרבה מאמץ בבחינה מתמדת של מסע הלקוח ושואלות את עצמן איך הן מקצרות את המסע ואולי אפילו משנות אותו לחלוטין. צריך גם לזכור שהגדרת "מסע הלקוח" היא החלק המשמעותי כאן. אם נרחיב את המסע ונסתכל עליו כאוסף המשימות בחיי הלקוח (בהקשר לתחום בו אנו פועלים) ונחבר אותן לרצף מסוים, נבין שגבולות מסע הלקוח הרבה יותר רחבים מהגבולות ה"מקובלים" (דוגמאות ל hacking כאלה: איקאה שמסייעת ללקוחותיה למסור/למכור את רהיטיהם הקיימים כדי לפנות לעצמם מקום לחדשים; או הדוגמאות הרבות של חברות תעופה שהבינו שללקוחותיהם יש אוסף משימות בבואם לתכנן חופשה שכולל הרבה יותר מאשר "הזמנת טיסה" או חברות יצרניות המזון שמנסות לסייע לנו כיום במתכונים שלנו, ניהול המזווה שלנו, ניהול רשימות קניות; או רשתות קניות (Wallmart היא הדוגמה העדכנית יותר) שמציעות לסדר את מוצרי הקניות שלנו עבורנו בבית כשאנחנו לא נמצאים.  אין ספק, אנחנו חיים בעידן "מפנק".

  1. תמיכה באתגר המולטיטאסקינג

למה שלא אנצל את זמן הנהיגה שלי כדי להאזין לפודקאסט שמלמד מה זה בלוקצ'יין (ואולי סופסוף אצליח להבין את זה לעומק, אחרי שגלית הסבירה לי כבר עשרות פעמים) או מספר לי על תולדות האמנות המודרנית? ארגונים שיצליחו לעזור לאנשים לחיות במצב של מולטיטאסקינג יתחברו לצורך וכאב אמיתי (שלצערי כנראה לא הולך להיעלם בקרוב). לראיה, ספרי eBooks מדשדשים לעומת audio books ופודאקסטים שהופכים להיות יותר מבוקשים. עכשיו נותר רק לעשות fast forward לעידן המכוניות האוטונומיות ולהתחיל לדמיין אילו דברים נספיק לעשות בדרך לעבודה.

אבל עם ההזדמנות מגיעה גם האחריות

אנחנו כאנשים מאוד מעוניינים בחיסכון בתשומת לב. אנחנו הרי חולמים להיות העובד המצטיין, החבר הלא-מזניח, ההורה המושלם, בן-הזוג האידיאלי וכל זאת בלי לוותר על פיתוח ולמידה עצמית. אבל זה קצת מאתגר לעשות הכל ביחד. תמורת זה אנחנו מוכנים להקריב כנראה לא מעט דאטה, רק בשביל שנוכל להספיק יותר בפחות ולהעניק את תשומת הלב שלנו לדברים שיותר חשובים לנו.

בשביל זה צריך לייצר Trust. אנחנו צריכים להאמין שישתמשו במידע שלנו בהגינות ולא יפרו את תנאי האמון בינינו לבין נותן השירות שלנו. יש כאן אחריות גדולה מצד נותני השירות (להלן "אוספי הדאטה"). עם הדאטה מגיעה העצמה להשתמש בנתונים להרבה מטרות, שמול חלקן יהיה קשה לארגון לעמוד.

בנוסף, ככל שאנו עושים יותר שימוש בדאטה ונשענים יותר ויותר על Data Science ליצירת חוויות פרסונליות, מתחוור הצורך באנליטיקה התנהגותית ופסיכולוגית. כשפייסבוק רק התחילה עם יצירת הוידיאו הפרסונלי שלה שמורכב מתמונות אישיות, היא לא התחשבה בתמונות שאנשים אולי לא ירצו לראות (כמו בן זוג ממנ/ה נפרדו לדוגמה, או תמונות שמזכירות לנו אירוע טראומתי); וכש-Chase החלה לשלוח ללקוחותיה SMSים עם מידע אודות הטרנזאקציות הפיננסיות שלהם (ללא קבלת הסכמתם או אפשרות לעשות Opt-Out) היא נקנסה בסנטימנט גרוע ובקנס כספי משמעותי. וכמובן ישנה הדוגמה המפורסמת של Target שטרגטה בחוסר רגישות הורים-לעתיד באותו סיפור מפורסם שהתפוצץ.

עם הדאטה וההזדמנות ליצירת חוויות חיוביות, מגיעה גם אחריות לעשות שימוש ראוי בדאטה, תוך שמירה (וזה כבר wishfull thinking שלי) על שקיפות וקבלת הסכמה מאנשים לאופן השימוש במידע שאנו אוספים עליהם.

 מ-UX ל-CX: כיצד עקרונות ה-UX משתנים בהתאם לעולם ה-CX?

מי אחראי על עיצוב חווית הלקוח? ומה בין UX ל-CX?

תחום הUX (User Experience) מתמקד בחוויית השימושיות באתר/אפליקציה/מוצר דיגיטלי. התחום כולל מחקר, עיצוב ויזואלי, עיצוב אינטראקציות, בחינת שימושיות וכן פיתוח פרוטוטייפים / קידוד.

יש נטייה להכליל את ה-UX תחת תחום ה-CX. ההגדרה של CX היא רחבה בהרבה מזו של UX, ההגדרה שלנו שלנו ל-CX היא מכלול נקודות המגע של הארגון עם הלקוח (פיזיות/דיגיטליות, אונליין/אופליין, ישירות/עקיפות) וסכום הערכים המתקבלים בכל נקודת מגע כזו. התחום כולל פרקטיקה של עיצוב מסעות לקוח, קביעת אסטרטגיה תוך חיבור ליעדים העסקיים, יצירת פרסונות (פרקטיקה המגיעה מעולם ה-UX) ועוד.

אם כן, למה דווקא תחום ה-UX סולל לנו את הדרך לCX? מדוע UX הפכה להיות פונקציה כ"כ הכרחית לכל מי שנכנס לעולם עיצוב חויית הלקוח? הארגונים המתקדמים ביצירת מסעות לקוח מלמדים אותנו שמסע לקוח הוא שווה ערך ל"מוצר" (לא "רעיון" שנשאר תלוי בדמות post-it notes על הקיר), וככזה – ניהול חויית הלקוח מיתרגמת למשהו מאוד דומה לניהול חוויית משתמש בעולם המוצרים הדיגיטליים, לכן הרבה משיטות העבודה של מומחי UX מושאלת ומוצאת דרכה גם לפרופסיית ה-CX.

אנלוגיה נהדרת של Scott Brinker שמסתכל על CX בעולם השיווק כעל UX בעולם המוצר:

CX UX

 

מה ההבדל בין CX ל UX?

מקור: http://blog.usabilla.com/ux-vs-cx-which-is-more-important/
CX UX2

 

מחקר של CapGemini מגדיר מחדש את תחום ה UX הדיגיטלי כ CE – Collaborative Exchange (עקרון הערך ההדדי של הארגון והלקוח שנוצר באינטראקציות שכוללות שיתוף או מידע, או שניהם).

Conversational UX

כשמדברים על מגמות בעולם ה-UX אי אפשר שלא לדבר על מגמת הממשק השיחתי, שהיווה את הטרנד העיקרי במהלך השנה האחרונה בעולם. לא מדובר רק בהייפ הChatbots נקודתית, אלא על כלל נושא ה"שיחתיות" ועיצוב חוייה בערוצים בעלי מימד טבעי ושיחתי. ממשקים שיחתיים – conversational interfaces, יהפכו להיות נוכחים למעשה בכל ערוץ. כל ממשק עמו הלקוח ייפגש יספק סוג של שיחה, יותר ויותר אותן שיחות ייעשו באופן אוטומטי (בהמשך אולי אוטונומי) כאשר הלקוח ישוחח עם Smart Agent שמייצג את הארגון שלנו. אם עד היום, השימוש בערוצים הדיגיטליים השונים (שהוא למעשה "שיחה" בפני עצמה) התבצעה באמצעות כפתורים ודפים, החוויה תהפוך ליותר שיחתית, כי זה מה שטבעי לנו כאנשים.

הממשקים השיחתיים האוטומטיים – ה Chatbots – הם רק סממן ראשון של המגמה, שעוברים כעת מממד ה messaging לממד הקול – voice. ככל הנראה אנחנו הולכים לכיוון מודל דומה לזה של :WeChat פלטפורמה שמאפשרת תקשורת, מסחר, שיתוף, ביצוע פעולות כמו תשלום וזימון תורים וכד', באמצעות "שיחות" ו Mini-apps שרצות תוך כדי קיום אותן השיחות.

אנשי ה-UX מתחילים להתמחות בערוץ/ממשק זה, תוך התייחסות לאלמנטים התרבותיים הפסיכולוגיים והרגשיים. לבוט יש "דמות" והוא/היא מעין פרסונה עם תכונות שצריכות לייצג את תכונות הארגון שלנו, אופן וסגנון הדיבור של הבוט צריך לשקף את הערכים של הארגון, וצריך ללמד מכונות אלה שיחות אנושיות עם כללי המשחק התרבותיים והמקובלים, כדי לייצר חווייה טובה, וזה משחק חדש לגמרי.

האם מעצבי UX עשו את המעבר ממסכים וכפתורים לשיחה?

אין ספק שממשקים וערוצים חדשים אלה מאתגרים את קהילת ה-UX ודורשים מהם התמחויות חדשות. ממשקים קוליים מחייבים הבנה והתייחסות לאופן שבו אנשים אומרים דברים, אינטונציה, גיל, סגנון, תרבות, זמן; מציאות וירטואלית מחייבת הבנה של האופן בו אנשים זזים, שפת גוף, אישיות, יציבה וכד'.

אנחנו נכנסים לעידן בו "מכונות" ישוחחו עם אנשים בקצב הולך וגובר, ואנשים מצפים ממכונות לתקשר איתם באופן טבעי. אם נסתכל על יישום בוטים כיום, אף אחד לא לימד את הבוטים לתקשר עם אנשים מבחינה אנושית. אנחנו צריכים לאמן אותם לזהות מתי הלקוח כועס, מתי שמח וכיצד להגיב לכל סיטואציה.

זה לא שמחקר אתנוגרפי והבנה פסיכולוגית לא היו חלק מעולם ה-UX עד עכשיו, אבל החשיבות שלהם הולכת ועולה דווקא ככל שאנחנו נכנסים לאוטומטיזציה ורובוטיקה. אנו צופים עלייה בשימוש בשירותי פסיכולוגים, סוציולוגים, אנתרופולוגים ומומחים נוספים שיסייעו להם לעצב חוויות חדשות אלה (אפשר לקבל הרחבה על הנושא בסקירת המגמות בעולם ה UX ב2017 של UxDesign).

אתגר נוסף של עולם ה-UX יהיה עיצוב חוויות "מפורקות/מופרדות" (Fragmented experiences) במגוון ערוצים, שירגישו מחוברות? לדוגמה, הזמנתי טייק אווי בפקודה קולית באמצעות Google Home, קיבלתי זמן הגעה משוער ב Apple Watch שלי, והוספתי פריט נוסף להזמנה שלי באמצעות בוט במסנג'ר. הרבה יותר חשוב להתרכז במעבר מנקודת מגע אחת לשנייה, מאשר באותה נקודת מגע כ"אי בודד".

אתגר ה Omni Channels ויצירת מה שאנחנו אוהבים לקרוא Frictionless experiences כל הזמן גדל ככל שאנחנו נכנסים ליותר ויותר ערוצים דיגיטליים. הפתרון יגיע רק מעיצוב פשוט ככל האפשר של החוייה מנקודת המבט של הלקוח. מה מס' האינטראקציות ההכרחיות המינימליות כדי לבצע את המשימה (של הלקוח, כמובן)? מה יגזול מינימום תשומת לב מאותו הלקוח? הכלים והטכניקות שעומדים לרשותנו: מפות מסע לקוח (ארגונים רבים נכנסים לפלטפורמות Automation, בהן מפות מסע לקוח מהוות רכיב/מודול), וכלים אנליטיים שיסייעו לנו לגזור תובנות חדשות לגבי אותן התנהגויות, העדפות, ולבצע ניסויים ואופטימיזציות באופן שוטף.

המעבר לטכנולוגיה בעולם ה-UX

נקודה שעולה כל הזמן בהקשר של UX, הוא באשר לגבולות התפקיד של מומחי UX. האם הם צריכים לעסוק בהכל, החל ממחקר ועד לכתיבת קוד? האם הם בכלל צריכים לעסוק בטכנולוגיה? האם מעצבי UX צריכים לקודד? האם הם צריכים לייצר פרוטוטייפים בעצמם? מאמר של UXDesign טוען שהגדרות התפקיד יצטמצמו ויתמקדו בתפקידים כגון "מומחי UX ספציפית לממשקים קוליים" או מומחי UX ל- Virtual Reality. מנגד, יצמח צורך באנשים שיקשרו את הכל יחד, סוג של "אינטגרטורים".

האוטומציה בתחום ה-UX מתרחשת כל הזמן. כלים חדשניים מספקים אפשרות לייצר במהירות פרוטוטייפים, תוך יצירת סביבת עבודה קולבורטיבית שמחברת את חברי הצוות יחד. דוגמה לכלים כאלו: Figma, Subform.

לסיכום, האתגר לייצר חוויות לקוח טובות הוא אתגר משמעותי שצריך להיערך אליו באופן שוטף. צריך לייצר מנגנונים (ארגוניים, טכנולוגיים ותהליכיים) שיאפשרו לעמוד בקצב השינויים הגבוה באופן שוטף, לייצר התנסויות ובחינות של שיפורים במסעות הלקוח (למידה אדפטיבית) כדי להפחית את הזמן ותשומת הלב הדרושים מהלקוח ככל שהטכנולוגיה מאפשרת לנו. יש בו הזדמנות גדולה ויש בו גם סיכון גדול, בשנים הקרובות ככל שניכנס לערוצים יותר דיגיטליים ויותר טבעיים/ Immersive, נאסוף יותר מידע התנהגותי ומידע רך על אנשים שמעוניינים שנחסוך להם זמן ונאפשר להם להסיט את תשומת הלב שלהם לדברים החשובים להם ביותר.

מגמות בעיצוב חווית הלקוח – CX Design