כשל השוק בערוצי שירות הדיגיטליים

"שיחתכם חשובה לנו, אך מוקד השירות הטלפוני שלנו הפך להיות אופרציה יקרה מדי. חוץ מזה, מחקרים מוכיחים לנו שבאופן כללי גם אתם מעדיפים שירות עצמי בדיגיטל, אז – בבקשה הואילו להסיט את עצמכם לשם. תודה!".

המסר הלא כל כך חבוי באסטרטגיית הערוצים הנוכחית של רוב הארגונים הוא שהתייעלות תפעולית ו"הסטה לדיגיטל" מסיטה את תשומת הלב מחוויית הלקוח. לגבי אותם מחקרים על העדפות הצרכנים, אכן פלח משמעותי מאוד (על פי פורסטר, כ40% מלקוחות מאוכלוסיית הצרכנים בארה"ב בממוצע, מעדיפים להשתמש בערוצי שירות דיגיטליים מאשר לשוחח עם אדם אנושי במוקד). לכאורה, win-win.

אז למה אנחנו עדיין סביב 70% אינטראקציות המערבות נציג אנושי במוקד הטלפוני? הנתון הזה אמנם יורד בכל שנה, אבל מעט מדי ולאט מדי (12% ירידה בהיקף השימוש בשנתיים האחרונות).

אני זוכרת שרק לפני 4 שנים נתקלתי בלא מעט מחקרים שניבאו ש% הפניות למוקד הטלפוני יצנחו מ 80%~ לכ 25% עד 2018 עקב זינוק חד בהיקפי השירות העצמי. 2018 כבר החלה, וירדנו לא ל 25% אלא ל70% (68% בחודש טוב). ועד כמה שזה נשמע מוזר, הנתון הזה לא מאוד שונה בפלחי אוכלוסייה שונים (נתון דומה גם בקרב בני 18-34 על פי מחקרים בינלאומיים). חידוד חשוב: לא מדובר על נפח /זמן השיחות – אלה אכן יורדים, אלא על זה שבמהלך אינטראקציה מתישהו יעורב גם המוקד הטלפוני, לצד ערוצים אחרים (שהשימוש בהם עולה כל הזמן). למה אי אפשר לוותר עליו? מה התפקיד הכ"כ חשוב שהוא ממלא?

ובכלל, איך זה שארגונים משקיעים כ"כ הרבה משאבים בהוספת ערוצים דיגיטליים ובשכלול יכולות השירות העצמי, והלקוחות נעשים פחות ופחות מרוצים? כמה עוד ערוצים נמשיך לזרוק על הבעיה? ברור שמשהו כאן לא עובד. למה % האינטראקציות שמתקיימות בשירות-עצמי עולה, אבל עדיין מאוד נמוך? איפה פה הכשל?

בשנים האחרונות ערוצים דיגיטליים חדשים התחילו להיכנס בקצב גובר: בוטים, conversational, personal assistants, messaging, visual IVR, video chat… מצד אחד, חברה לא יכולה להרשות לעצמה "לפספס" ערוץ עם פוטנציאל עסקי, מצד שני, צריך להבין שיש תמיד tradeoff להוספת ערוץ:

ככל שמוסיפים ערוצים, קשה יותר לייצר חויית לקוח רציפה (“Seamless”: חסרת תפרים).

מובילות ה Omni channel בעולם על פי דירוגי הלקוחות (דיסני, סטארבקס ודומיהן…) משתמשות במעט ערוצים דיגיטליים, ברוב התרחישים הן יערבו 2-3 ערוצים שאחד מהם יהיה הערוץ הפיזי. אבל הן עובדות קשה מאוד על למקסם את השימוש במכלול הערוצים שבהם הן כן עושות שימוש. האופטימיזציה נעשית ברמת המסע הכולל, ולא ברמת הערוץ. קחו לדוגמה את מסע ה Omnichannel המהולל של סטארבקס (מסע הבוקר לקפה של פרסונה שבטח יכלה לענות לשם ג'יין, האמא הקרייריסטית שנוסעת לעבודה בכל בוקר באותו המסלול ובדרך עוצרת לקפה). המסע מתחיל מהבית, עוד לפני היציאה לדרך (לרוב באפליקציה שמבקשת אישור לקפה הקבוע של הבוקר) ממשיכה בסניף הפיזי (הקפה כבר מוכן וה QR code קופץ לתשלום מהיר בקופה), תכנית ה rewards מתעדכנת אוטומטית. החיבורים בין הערוצים האלה (במקרה זה, בסה"כ 2) עובדים כ"כ יפה וחלק, כל צעד עתידי נצפה מראש ו"מוזנק" ויש הרגשה שמישהו פה החליק את הדרך.

המאמץ לא נגמר כאן, אפשר להגיד שהוא רק מתחיל, מכאן והלאה נשקיע מאמצים באופטימיזציה ובשיפור מתמיד של המסע ונשאף להוריד את ה CES (Customer Effort Score).

אסטרטגיית הערוצים חייבת לשקף את אסטרטגיית חוויית הלקוח, להישען על מסע לקוח מאופיין, ולמקסם את הערך בנקודות המגע. כשמדובר ב Omni-channel, אין קסם ואין קישור אוטומטי בין הערוצים.

מאוד קל ללכת לאיבוד בשפע הערוצים החדשים שאין ספק שעוד ימשיכו להגיע. כמה טיפים להתמודדות:

• פונקציה לבחינת ערוצים חדשים (Channel innovation lab) – יכול להיות כחלק ממעבדת חדשנות אחרת או אדם שתפקידו לעקוב אחר החידושים בתחום ולבחון אותם.
• בחינת ROI לכל ערוץ במונחים של חוויית לקוח, עלות תפעולית, או תועלות אחרות (לדוגמה, ערוצים שמסייעים בבניית פלטפורמת דאטה – כמו לדוגמה ערוצי messaging)
• יכולת התחברות לערוץ הקודם/הבא במסע – המעברים בין הערוצים יותר מעניינים מהערוצים עצמם. 90% מהאינטראקציות כיום הן רב-ערוציות!
• מיפוי "תפקיד" הערוץ בכל מסע / מקטע
• התמקדות – אחד מ3 כללי הזהב שפורסטר הגדירה לתחום (You can’t please everyone)

Omni-channel זה מונח טריקי. הוא מבטיח "חלום" שקשה מאוד לממש. הדרך היחידה כרגע לממש את החלום היא במסעות/מקטעים מסוימים. אסטרטגיית הערוצים לא יכולה להיות מנותקת מאסטרטגיית חוויית הלקוח, היא צריכה לשקף אותה. הציפייה שליוותה ארגונים בשנים האחרונות כשהיא רכשה פלטפורמות Omni-channel הייתה לקבל יכולת Omni-channelית… אבל אין דבר כזה אומניצ'אנל אוטומטי. יש ערוצים שיותר מחוברים ביניהם, אבל כל ארגון ישתמש במיקס שונה של ערוצים עבור כל תרחיש וכל מסע. צריך ללכת צעד אחד אחורה לתכנון חויית הלקוח, ולהסתכל על הערוצים כטאקטיקה שתשרת אסטרטגיה זו.

יכול להיות שבעוד שנתיים אותם חיבורים, תפרים ומעברים יהיו יותר "אוטומטיים". כיום אנחנו בסיטואציה בה ערוצי ה Voice עדיין מאוד מופרדים מערוצי הדיגיטל וערוצי התקשורת הכתובה. יש כבר חיבורים יפים ומוצרים שמקשרים בין ערוצי התקשורת הכתובה לבין עצמם, אבל שוב – הבעיה היא לא טכנולוגית, היא בעיית אסטרטגיה ובעיית Design של חוויית הלקוח.